היי
שמי ריקי ואני מסניף פתח תקווה,

אני רוצה לספר את אחת מהחוויות שלי שמאז גרמו לי להרגיש מאד שלובה!

לפני כשנה אובחנתי וישר התחלתי טיפולים בסרטן שלי, בקיץ היה מחנה קיץ של בית אורנית ולמרות שהייתי מאד חלשה יצאתי לנופש הזה עם התאומים שלי אז היו 3 וחצי, במהלך הנופש הייתי מאוד בודדה וחוץ מלהיות עם הילדים או במנוחה בחדר לא היתה לי חברה/ חברות למרות שהיו שם המון משפחות.
אני עוברת קדימה בזמן וכשלושה חודשים אחרי אני כבר מגיעה שוב לבית אורנית ככה מכירה את רינת מהמממתתת ומגלה שיש דבר כזה שנקרא שלובות, אני מחליטה לבוא ולאט לאט מפעם לפעם מתחילה ככה להכיר את הבנות , אחרי שכבר עברנו טיול בירושלים ועוד מפגש ועוד סדנא כבר מרגישות הרבה יותר קרובות ויושבות ככה לקשקש הבנות , אני אומרת להן איזה קטע שכולכן הייתן גם באותו הנופש ובכלל לא הכרתי אף אחת והרגשתי ככ בודדה, ואז כל אחת מעלה זיכרונות מהנופש ואני מספרת שהיה לי קטע לא נעים שבאחד הימים הרגשתי לא טוב איבדתי את ההכרה ופונתי וטופלתי בידיוק שהגענו לפארק באלגן- שהיה בתוכנית לתת לילדים להנות , תוך כדי שאני ואחת מהקבוצה שלי מדברות אנחנו מעלות זיכרונות כל אחת מהצד שלה, יעל חברתי לסניף פתח תקווה קולטת שאני זו שהבחורה שזה קרה לה, כי היא באותו בזמן הייתה ממש לידי כי גם היא לא הרגישה טוב, היא ראתה מה קרה לי וזה ריגש אותה מאוד הסיטואציה, ונשאר לה בראש..
היא הבינה שאני זו הבחורה שריגשה אותה , ואני גילתי שהיא חשבה עלי מבלי להכיר אותי אפילו וזה יצר חיבור מאוד מיוחד בנינו! זה היה מרגש ומאותו הרגע הרגשתי ממש שלובה!
מאז אני מקפידה יותר להגיע למפגשים ואני נהנת ומעריכה את החברה ואת הפנאי שמקבלת!

תודה רבה
יום טוב
ריקי